עליי

אני בן 43 - מאמן בשיטת סאטיה למעלה מ-3 שנים.

גדלתי בנצרת עלית.
כילד הייתי מאוד סקרן לגבי השאלה מדוע אנשים הם כפי שהם?
גם העסיקה אותי השאלה איך אנשים רואים אותי בעולם ולמה דווקא ככה?

כשהתבגרתי, הרגשתי יותר ויותר שהסביבה היא בעצם שיקוף שלי
ולכן השאלה הפכה להיות: איך אני רואה את עצמי, ולמה דווקא ככה?

בנעוריי רציתי להגיע לאנשים, לפעול למען דברים שאני מאמין בהם, גם אהבתי מאוד להיות יצירתי. כשנפתחה בתיכון מגמה לקולנוע וטלוויזיה כבר לא היה לי ספק מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול.

אחרי התיכון המשכתי לעתודה בקולנוע וטלוויזיה ואחריה התגייסתי לשירות קרבי.
בגיל 22, עברתי לרמת גן והתחלתי לעבוד בטלוויזיה.

עבדתי בתעשייה במשך למעלה מ-20 שנה.
ערכתי תכניות מוכרות יותר ופחות ואפילו הקמתי עסק להפקה משלי.

גם בעבודה וגם בחיי הפרטיים ובכלל במערכות היחסים בחיי, כעסתי המון,
אבל לא ממש ידעתי על מה אני כועס.

לא רק כעסתי וכאבתי, גם ביקרתי ושפטתי את עצמי ואת הסביבה שלי ללא הפסקה.
שלא במודע הרחקתי מעצמי אנשים רבים.

בשנת 2015 בגיל 35, חברה טובה לעבודה הציעה שאפגש עם מאמנת בשיטת סאטיה, והחלטתי לנסות. זו היתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיי.

בשיטת סאטיה מצאתי את הדרך להכיר ולהיות מודע לכאב עליו אני מנסה להגן, ועם הזמן לפרק אותו. או במילים אחרות - להיות שליו יותר, בטוח יותר, ובעיקר עדין יותר עם עצמי, ולכן גם הרבה יותר קשוב ועדין עם האנשים שקרובים אליי.

למדתי שהכעס היה מגננה על תחושות קשות של ערך עצמי נמוך ופחד מפגיעה. לאחר מכן למדתי לתמוך ולחזק את עצמי. למדתי לאהוב את עצמי כפי שאני.
התחלתי לכתוב סיפור חיים אחר - מבחינה אישית, ריגשית ומקצועית.

ב-2019 הרגשתי שלהיות מאמן בשיטת סאטיה יהיה הדבר שיעניק לי את מה שחיפשתי ולא היה קיים עד אז - משמעות עמוקה בעיסוק שלי.

היום אני מאמן למעלה מ-3 שנים בשיטה. אין דבר שיכול להשאיר אותי מרוכז, שליו ושמח יותר מאשר יום בקליניקה עם המתאמנים שלי. החקירה והחיפוש אחר המקור לכאב ולדברים שמגבילים כל אחד מהמתאמנים שלי והידיעה הברורה שכולם גדולים ומסוגלים לעבור טרנספורמציה אם יבחרו בכך, מביאה איתה משמעות גדולה.